כלכלת משפחה ודחיית סיפוקים – איך משלבים בין השניים?

מה הקשר בין דחיית סיפוקים לכלכלת משפחה? איך תלמדו את הילדים לדחות סיפוקים ולמה הכל מתחיל בדחיית סיפוקים אצל ההורים?
כלכלת משפחה ודחיית סיפוקים – איך משלבים בין השניים

לקביעת פגישת ייעוץ

כל הספרים והקורסים העוסקים בהורות מתייחסים ברמה כזו או אחרת למושג דחיית סיפוקים. כלומר, מבקשים ללמד את ההורים (הצעירים) לייצר איזון מדויק בין מתן מענה לסיפוקים, כולל סיפוקים מיידיים, לבין דחייתם בחוכמה.
בואו נבחן כעת את הנושא הזה של דחיית סיפוקים אצל ילדים מבחינת המשמעויות הכלכליות על התא המשפחתי. נראה כיצד התקציב המשפחתי נגזר מהאופן שבו ההורים מצליחים להנהיג שיטה נכונה של דחיית סיפוקים, וכפועל יוצא מכך מובילים צרכנות משפחתית נבונה. נבין איך דחיית סיפוקים, גם כאשר היא נובעת מהפן התקציבי, מקפלת בחובה משמעויות חינוכיות חשובות.

 

מחקר החטיף המפורסם

כמה פעמים טיילתם עם הילדה בקניון ו”נכנעתם” לרכוש מוצרים יקרים שאין בהם צורך רק משום שהקטנטנה התעקשה עד כדי “עשיית סצנה”? כמה פעמים “נאלצתם” לקנות לילד צעצוע או לרשום אותו לחוג, למרות שהיה ברור שהוא איננו זקוק לכך? בחישוב כללי, כשמסתכלים על התמונה במלואה לאורך שנים, מדובר בסכומי עתק.
בכדי להתחיל ולעסוק בשאלה הנוגעת לדחיית סיפוקים בקרב ילדים, נביא כאן את אחד המחקרים המעניינים והמפורסמים שנערכו בנושא זה. זהו מחקר שפורסם כבר בשנות ה-60 ובו נבחנה יכולתם של ילדים לדחות סיפוקים. החוקרים גיבשו קבוצת ילדים, נתנו לכל ילד חטיף, ואמרו להם שבמידה שהם יתאפקו ולא יאכלו את החטיף עד שהחוקר יחזור לחדר, הם יקבלו חטיף נוסף. מתוצאות המחקר עלה שהילדים שהצליחו לדחות את הסיפוק וקיבלו חטיף שני בתמורה, גדלו עם הזמן להיות ילדים בעלי משמעת עצמית חזקה.

תרגול עצמי

מכיוון שהבסיס המרכזי בחינוך הוא דוגמה אישית, השלב הראשון בתהליך ללימוד דחיית סיפוקים הוא התרגול העצמי. כאשר הילדים מתעקשים לקבל דבר מה (החל מארטיק בגן השעשועים, דרך נעליים אופנתיות ועד אופניים חשמליים), זוהי סיטואציה טובה להנחיל בהם משמעת של דחיית סיפוקים.
אם הילדים מתחילים לנקוט באמצעים שונים כדי להשיג את מבוקשם (בכי, צעקות, ריבים וכדומה), עלינו כהורים לדחות את הסיפוק המיידי שלנו של “הרגעת הילד”. כיצד עושים זאת? עומדים איתן ומסרבים. התרגול העצמי יכול להתחיל מדברים פשוטים ויומיומיים, ולאט לאט להתרחב לנושאים גדולים יותר.

הוקרת תודה

חלק מהותי בלימוד ילדים לדחות סיפוקים טמון בלימוד להוקרת תודה. ילדים שאינם יודעים להוקיר תודה ולהעריך את הדברים שנעשים בעבורם (לא רק בהיבט הכספי), יתקשו לסנן בין עיקר לתפל מבחינת בזבוזים והוצאות. יש להטמיע בילדים הבנה כי אין דברים שהינם מובנים מאליהם. לטפח רצון להגשים סיפוקים רק לאחר עבודה קשה, וכפועל יוצא מכך הסיפוק הראשוני מקבל “מקלחת קרה”.
קיימת גם גישה לפיה כדאי להימנע מהבטחות ותמורה (אם תעשה ככה – תקבל ככה). לפי גישה זו, הוקרת התודה צריכה להיות אותנטית. ככל שהיא תהיה כזו, הילד ילמד לדחות סיפוקים מיידיים ולהעריך (קראו כאן להרחבה על תמריצים כספיים לילדים).

עקביות ולויאליות

עקביות היא נדבך חשוב בהורות ובהצבת גבולות, גם כאשר אנו מדברים על דחיית סיפוקים. מרגע שקיבלתם החלטה מסוימת, דעו לעמוד מאחוריה, אפילו אם הילדים מביעים את מורת רוחם מהחלטתכם. נסיגה מהחלטות תתפרש כ”מקום למשא ומתן” ותהפוך כל סיפוק מיידי לכדי מאבק. היו עקביים ולויאליים האחד כלפי השני. כל החלטה שמתקבלת על ידי הורה א’ צריכה להיות מיושמת על ידי הורה ב’.
עקביות היא מהמלכודות הידועות של ההורות. בפרט אם ההורה בעצמו מתחיל לפקפק בנכונות החלטתו. אולם היא קריטית גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך. גם אם אתם סבורים שאפשר “למתן” את החלטתכם או “לסגת” ממנה, כדאי שתדעו לעמוד כנגד אותו “סיפוק מיידי” (תרגול עצמי, כבר אמרנו).
הורים שחוזרים מהחלטותיהם באופן קונסיסטנטי מחלישים את התוקף העתידי של החלטותיהם הבאות. רצוי לקבל החלטות מנומקות ומומלץ לשתף את הילדים בנימוק. לילדים (כמו לכל אחד) קשה יותר להתנגד להחלטה ערכית לעומת החלטה עלומה (“כי כך אמרתי”).

ניהול רגשות וניהול זמנים

סיפוקים מיידים מגובים ברגשות מיידים. חינוך לדחיית סיפוקים כולל גם חינוך לשליטה ברגשות. לרבות הכלה של רגשות לא נעימים כמו עצב, כעס, אכזבה, קנאה וכדומה. אלמנט נוסף שיכול לחזק דחיית סיפוקים הוא ניהול זמנים. כאשר הילדים מודעים לכך ששגרתם מורכבת גם מחובות וגם מזכויות (סידור החדר ושיעורי בית לצד משחקים), הם מצליחים להבין את המשמעות של העדר תוצאות מיידיות. לא הכל צריך לקרות כאן ועכשיו. ילדים שיודעים לנהל את זמנם יצליחו גם להשלים משימות עד תומן.

לסיכום, בין דחיית סיפוקים לחינוך פיננסי

חינוך פיננסי מתחיל מגיל צעיר ומומלץ להתמיד עמו. לא רק מכיוון שהוא מסייע לילדים להבין את המשמעות של חיסכון כספי, אלא שיש בו כדי להטמיע עקרונות של דחיית סיפוקים.
לדוגמה, במקום לתת לילדים את כל דמי הכיס ב”מכה אחת”, אפשר לקבוע מראש שמחצית מהסכום נשמרת לטובת הוצאה אחת גדולה. אם הילדים מסוגלים לעשות זאת בעצמם, עדיף כמובן שהם יפרישו את ה”חיסכון” בלי תיווך ההורים. אולם מיותר לציין שמדובר בדרגה גבוהה במיוחד של דחיית סיפוקים שלא מתאימה לכל אחד. לכן, נסו למצוא דרך ביניים.
חינוך פיננסי יכול לבוא לידי ביטוי גם בחינוך לצרכנות נבונה. למשל, הילדה רוצה לקנות טלפון חדש? בקשו ממנה לערוך סקר שוק מעמיק באינטרנט ולהציג 2-3 אופציות מנומקות. הילד רוצה לקנות אופניים? שלחו אותו למספר חנויות אופניים ובקשו ממנו לשוב עם כמה דגמים רלבנטיים. סקר השוק ילמד את הילדים גם צרכנות נבונה וגם – כמובן – דחיית סיפוקים.
לסיכום, השקעה בלימוד הילדים לדחות סיפוקים היא לא רק הורות מצוינת אלא גם מהלך פיננסי. כפי שניתן ללמוד מהמחקר שהצגנו בתחילת הכתבה, ילדים שיודעים לדחות סיפוקים גדלים להיות מבוגרים אחראים ובעלי משמעת. הכל קשור בהכל (ולא הכל זה כסף). רוצים לדעת עוד? קראו כאן על חינוך פיננסי לילדים.

הבלוג הכלכלי

לפניכם סדרת מאמרים בתחומים שונים