"אני בן 35 וצריך תזרים מיידי לתקופה של בין עבודות", "יש לי עוד 30 שנה לפנסיה ואני זקוקה לכסף כדי לפרוע הלוואה", "תמיד אוכל להפקיד בחזרה כספים לפנסיה וברור שהמשכורת תגדל בהמשך". אלה הם רק שלושה מתוך אין ספור "תירוצים" שישראלים נתלים בהם להצדקת משיכת כספי הפיצויים מקרן הפנסיה. האם מדובר ב"סיבות טובות" או שמא רצוי שללא למשוך את כספי הפיצויים מהפנסיה (אלא בלית ברירה)?
עם הסוגיה הזו מתמודדים לא מעט ישראלים מדי יום. בעיקר נוכח נתונים שפורסמו לאחרונה ולפיהם כ-45% מהעובדים השכירים בישראל מחליפים מקום עבודה אחת לחמש שנים[1]. כלומר, עומדים בפני ה"פיתוי" שבמשיכת כספי הפיצויים שהופקדו בעבורם בכל חודש על ידי המעסיק.
בכדי לענות על השאלה "האם למשוך את כספי הפיצויים" יש להבין כיצד עובד חיסכון פנסיוני, וחשוב עוד יותר להכיר נתון מרכזי – רכיב הפיצויים בפנסיה יכול להגיע לכדי 30%-45% מהקרן. משיכה לא אחראית עלולה לבוא לידי ביטוי בצניחה בקצבה החודשית שתשולם עם יציאה לגמלאות. במילים פשוטות – (הרבה) פחות כסף למחיה בגיל השלישי.
לצערנו, בכל הנוגע לחיסכון פנסיוני, מרבית האזרחים אינם בקיאים בתחום מספיק. למרות כל ההסברים והפרסומות הצבעוניות של משרד האוצר, ואפילו שבשנים האחרונות הושקו לא מעט כלים שמאפשרים גם ל"ציבור הרחב" להבין בפנסיה שלו (ראו למשל את המסלקה הפנסיונית), בפועל רוב הציבור עדיין לא שם. העובד הממוצע איננו יודע כמה הוא מפריש לפנסיה, אין לו מושג מה יהיה גובה הקצבה שיקבל לאחר פרישה והוא אפילו לא יודע אם הפנסיה תספיק לו. כמובן שככל שמדובר על עובדים צעירים, בשנות ה-30 וה-40 לחייהם, חוסר המודעות גובר.
מהי הפנסיה ומהם כספי הפיצויים
חיסכון פנסיוני מורכב למעשה משלושה חלקים עיקריים (נתונים עדכניים המשתנים מעת לעת):
· הפרשות עובד בשיעור 6% מהשכר.
· הפרשות מעסיק בשיעור 6.5% מהשכר לרכיב תגמולים.
· הפרשות מעסיק בשיעור 6% מהשכר לרכיב פיצויים.
הכספים שמפורשים לפנסיה נצברים בקרן ובעת היציאה לגמלאות משולמים באופן חודשי (קצבה) לפי פרמטרים שונים (שהמרכזי שבהם הוא תוחלת החיים הממוצעת). רכיב הפיצויים בחיסכון הפנסיוני נע בין המינימום הקבוע בחוק (6%) לבין שיעור של כ-8.33% (תלוי בין היתר בוותק של העובד). מטרתו הינה להגן על העובד בפיטורים ו/או בהחלפת מקום עבודה (כלומר, בתקופה ש"בין העבודות").
משיכת כספי פיצויים מהפנסיה? רק בלית ברירה
בציבור הרחב השתרשה מוסכמה לפיה רכיב הפיצויים שייך לעובד, בלי קשר לגורם שיזם את הפסקת העבודה (פיטורין או התפטרות). דהיינו, ככל שהעובד לא פוטר בנסיבות המצדיקות את שלילת פיצויי הפיטורין, רכיב הפיצויים הוא שלו.
רבים סבורים שרכיב הפיצויים, ביחד עם קבלת דמי אבטלה, אמור לסייע בתקופת הביניים עד למציאת העבודה החדשה. אולי בגלל שמו, "רכיב פיצויים", המתכתב עם המונח "פיצויי פיטורין" (סכום אחר לגמרי הנובע מדיני העבודה).
ובכן, שימו לב – התמונה היא אחרת לחלוטין. עובדים שיבחרו למשוך את הפיצויים מקרן הפנסיה עלולים לפגוע בקרן במידה ניכרת ועל כן ההמלצה היא חד משמעית – אם אתם לא נמצאים במצב של "אין ברירה", במובן המחמיר של המונח, אל תגעו בכספי הפיצויים. השאירו אותם בקרן ומשכו אותם בבוא היום כשתצאו לגמלאות.
כספי הפיצויים לא נועדו לממן רכב חדש, לסגור הלוואה או לבצע השקעה. כמו כן, אם אתם בכל זאת נמצאים במצב של "אין ברירה" ורוצים למשוך את כספי הפיצויים, השתדלו לעשות זאת ב"מנות קטנות". למשל, אל תמשכו את כל הסכום ב"מכה" אלא הסתפקו בסוג של "קצבה חודשית" עד שתמצאו מקום עבודה. זכרו כי משיכה מוקדמת של כספי הפיצויים מקרן הפנסיה איננה רק פוגעת בקצבה שתקבלו בגמלאות אלא שהיא מבטלת הטבות מס משמעותיות.
נשמע ברור מספיק? מסתבר שהציבור לא תמיד "מתנהג בהתאם". כאשר בודקים את הדו"חות הרשמיים של גופי הפנסיה הגדולים, מצטיירת תמונה מדאיגה לפיה מרבית החוסכים ימשכו עד גיל פרישה עד כדי 50% מכספי הפיצויים. כלומר, מהלך שעלול לגרום לירידה של כ-25% בקצבת הפנסיה. על כן, נחזור על זה שוב – למרות הפיתוי שבדבר, את כספי הפיצויים מהפנסיה מושכים רק אם אין ברירה.
[1] https://www.calcalist.co.il/money/articles/0,7340,L-3599902,00.html
